לכבוד חג האביב כתבתי בהיסטוריה גדולה בקטנה על ההגדה המאויירת המודפסת הראשונה, ועל הקשר המיוחד שלה עם נופיה של פראג. (מדור פרסומים בתקשורת)
הגדת פראג של שנת 1526 היא ההגדה המודפסת המאוירת הראשונה, ובין דפיה הוטבעו בדיו ציורים ועיטורים יפהפיים הממחישים את עולם הדימויים שהיה אז ברובע היהודי. אותו עולם דימויים משקף את העולם שהם חיים בו, ובעיקר כיצד הם דמיינו במוחם את סיפור ההגדה. כך דוד המלך מתואר כמלך רנסנסי, הרשע מארבעת הבנים מתואר בכלל כשכיר חרב בן התקופה, והכי מעניין בעיני הוא התחריט הזה, שבו מתוארת ההשלכה הקטלנית היאורה שהורה פרעה על בני ישראל. מי שהיה בפראג יכול לזהות בקלות את גשר קארל המחבר בין שני צידי העיר. מצד אחד, הגשר לא ממש משתלב עם מצרים העתיקה כפי שאנחנו מדמיינים אותה בהגדה, אך מצד שני, לא בדמיוננו עסקינן.
יכול להיות שההשראה לתחריט זה באה בכלל מעולם הנצרות. באותה תקופה היה ידוע על המרטיר יאן נפומוצקי, שלאחר מכן הפך לקדוש רישמי של הכנסייה הקתולית. לפי המקורות הכנסייתיים, אותו קדוש נוצרי היה תיאולוג וכומר במצודת פראג אשר הושלך מהגשר בשל אי ציות למלך בוהמיה וצלב הרביעי הרשע. השלכתו של יאן נפומוצקי מהגשר הפכה לאירוע מכונן עבור הקתולים המקומיים ומותו מסמל את מאבקם הדתי בתקופה ארוכה של מלחמות דת. קשה להבין מדוע מדפיס יהודי השתמש בדימוי הגשר המוכר בעירו יותר מסיפור נוצרי, אך גם קשה שלא לקחת בחשבון את ההשפעה הויזואלית שלו.
סיבה נוספת לשימוש בגשר קארל יכולה להיות מרומזת יותר בהקשר לטראומה בסדר גודל לאומי עבור היהודים בפתחה של העת החדשה המוקדמת. ההשלכה לנהר של צעירי בני ישראל מוכרת לא רק בסיפור יציאת מצרים, אלא גם בפוגרומים של ימי הביניים. כתבי יד מאותה תקופה המתארים את הפוגרומים מספרים על ילדים יהודים שנחטפו מהוריהם והוטבלו לנצרות בנהרות, בעיקר בפרעות שנעשו על ידי הצלבנים המוכרים לנו במסעם לארץ הקודש. מסעות הצלב המשיכו גם מאות שנים אחר כך, בין השאר כחלק ממלחמות הדת שזעזעו את בוהמיה וגם את פראג. בחלק מאותם כתבי יד החטיפה של הילדים לצורך עקירתם מהיהדות תוארה לפעמים באופן אלגורי כטביעה בנהר, וסיפור ההטבלה הכפויה של הילדים הוסתר כך באופן מרומז. השימוש החוזר בסצינה של ההשלכה בהגדת פראג אולי לא מתארת רק את הפקודה של פרעה מהסיפור המקראי, אלא אולי גם מצביעה על מעשה השמד של הניצור המוני של ילדים חטופים, שעבור יהודי פראג היה חמור כמו הטבעתם.
כנראה שהדבק הפולקלורי המחבר בין שני המקורות הללו הוא בסיס אופיו הסיפורי של חג הפסח. הציווי הבסיס של החג, שלפיו כתובה ההגדה הוא "והיגדת לבנך", וכמו שמצווה עלינו ההגדה "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". ביהדות של אז יציאת מצרים לא הייתה לא אירוע היסטורי. היא גם לא ממש עבר, ועל כן נעשה שימוש ויזואלי לפי המציאות שבהם חיו יהודי פראג, כולל גשר פראג אשר היה חלק מנוף קהילתם.
רוצים עוד המלצות אישיות על פראג היפה?
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של פראג בצבעים עם דור, לחצו על הכפתור ותמצאו את כל הטיפים וההמלצות למטייל בפראג!
