כהיסטוריון שאוהב להנגיש את העבר אני כותב מידי פעם ב"היסטוריה גדולה, בקטנה", והפעם על מה שכבר אין בפראג. פראג היא עיר ששומרה לה יחדיו, וניתן לראות בה שרידים מתקופות מגוונות ושל משטרים רבים. ובכל זאת, העיר היא לא קפסולת זמן חד מימדית, והרבה השתנה בה. היה צורך להחליט מה לשמור ומה לא, ובמקרה של הפסל הזה גם מה לפוצץ.
לסיורים היפים בפראג לחצו כאן.
לחצו כאן לקבוצת הוואטסאפ של "פראג בצבעים עם דור".
הפסל הגדול ביותר של סטלין, כמו סטלין עצמו, כבר לא איתנו. הוא דווקא לא סותת וניצב בברית המועצות, אלא דווקא בפראג שבמערב מסך הברזל. גובהו היה למעלה מ-15 מטר של רבבות אבני גרניט מסותתים, אשר הורכבו על גבעה בגובה של 65 מטר למונומנט קומוניסטי עצום שהשקיף על פראג ההיסטורית מראש פארק גבוה מעל נהר הולטבה החוצה את העיר.
כגודל הפסל, כך הייתה גם גודל האחריות על כתפי האומן, ולבסוף האיש שפיסל את המונומנט הפך לקורבן של יצירתו. בעידן של טרור פוליטי וכפסל בולט בצ'כוסלובקיה, אוטקר שבץ (Otakar Švec) היה למעשה מוכרח להגיש הצעה לעיצוב של הפסל, אשר טוענים כי לא היה בכוונתו או ברצונו לנצח בתחרות. חבריו אומרים כי כאשר להפתעתו ההצעה שלו התקבלה הוא שקע לדכאון, הוללות ואלכוהוליזם. טוענים כי בשל כך אישתו התאבדה, בשעה שהתמסר לחלוטין לפסל העצום שממנו סלד, וכחודש לפני חשיפת הפסל לציבור בשנת 1955 התאבד האומן בעצמו. בצוואתו הוא ביקש להעביר את כל רכושו לעמותה למען עיוורים, ייתכן מתוך אירוניה מרומזת כלפי יצירתו שעדיף היה אם לא היו רואים אותה.
מבחינה אמנותית התוצאה לא הייתה מרנינה במיוחד. הפסל בסגנון ריאליזם סוציאליסטי האפיל על העיר האינטימית המוכרת יותר באדריכלות ההיסטורית שלה. בסוף התוצאה הייתה שורה של אידיאלים אנושיים פרולטריים בשני טורים, אחד סובייטי ואחד צ'כוסלובקי, עומדים ביציבה הירואית בשורה מאחורי גיבורם סטלין, אשר מישיר מבט מזרחה לכיוון מוסקבה מעל אנשי פראג שנראו כנמלים מגובהו של הרודן. המקומיים פחות התרשמו מהיצירה ולעגו למלודרמה המאובנת, וקראו לשורת האישים בפסל "התור לבשר". הכינוי לא נועד רק לגלג לאסתטיקה של הפסל, אלא גם על המצב הכלכלי במדינה שהתאפיין בעמידה רגילה בתורים עבור מצרכים וקניות בסיסיות.
בעוד שבניית הפסל הזדחלה לאורך כמה שנים עד שהושלם בשנת 1955, בשנת 1956 מנהיגה של ברית המועצות, ניקיטה חרושצ'וב, כבר החליט להתנער מסטלין ומפולחן האישיות שלו. מנהיג ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב יצא בנאומו המפורסם נגד פשעי סטלין, והחל תהליך הדה-סטליניזציה בגוש המזרחי שהגיע כמובן גם לצ'כוסלובקיה. למרבה המבוכה של השלטון הקומוניסטי של צ'כוסלובקיה, היה עליהם להיפטר מגוש הגרניט העצום הזה, ולא הייתה שום דרך אלגנטית להעלימו אלא בפיצוץ מול כל העיר.
בהוראת מוסקבה השלטונות נאלצו להיפטר מהפסל העצום בשנת 1962, רק שבע שנים לאחר סיום המאמץ לבנייתו. 800 ק"ג של חומר נפץ פוצצו את הפסל המשקיף על פראג במחזה מדהים לא פחות מהמונומנט. לאחר הפיצוץ המבוקר החל תהליך פירוק ארוך של כל חומר הגלם שנחצב מהריה של צ'כוסלובקיה. נשארה רק הבמה הענקית לפסל כעדות לעוצמתו של פולחן האישיות בהיסטוריה, ובמקום טור נפילי האבן, עיריית פראג החליטה בשנת 1991 להציב מטרונום ענקי, שאולי מסמל את התנודות ההיסטוריות של העיר לכיוונים שונים. הבימה לפסל כאמור לא נשארה בודדה עם הצבת המטרונום הענק, ובשנת 1996 הוצב זמנית גם פסל בגובה של כעשרה מטרים של מייקל ג'קסון לקידום מסע ההופעות שלו.
רוצים לגלות עוד מפראג היפה? הזמינו סיור בפראג בהדרכתי ותכירו את כל מה שיפה ומרתק בעיר היפה באירופה.
רוצים עוד המלצות אישיות על פראג היפה?
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של פראג בצבעים עם דור, לחצו על הכפתור ותמצאו את כל הטיפים וההמלצות למטייל בפראג!
