העיירה מריאנסקה לזנייה שבמערב צ'כיה היא עד היום עיירת נופש שלווה, אך ביום קיץ אחד בשנת 1933 טיפסו פעילים נאצים לחלון ביתו של הפילוסוף היהודי תיאודור לסינג והתנקשו בחייו, והפכו את המקום הפסטורלי לסימן אזהרה הצפוי להתרחש ליהודים רבים. לסינג היה פילוסוף גרמני שחזר ליהדותו וכתב רבות נגד היטלר ושנאת היהודים מבחוץ ומבית, או כפי שהיא נקראת היום "אוטואנטישמיות", וחי כגולה בעיירה הצ'כית עד שנרצח על ידי הנאצים. כתבתי על סיפור חייו והתפתחות זהותו היהודית עבור היסטוריה גדולה בקטנה. (מדור יהדות פראג)
לרגל יום השואה אספר על הוגה דעות יהודי שהיה מקורבנותיו הראשונים של המשטר הנאצי, אשר גם בחן את האנטישמיות על שלל גווניה, כולל השנאה העצמית היהודית. בשנים האחרונות המילה "אוטואנטישמיות" נהייתה יותר מוכרת במחוזותינו, ונראה כי היא תמיד הייתה קיימת. אמנם, מושג זה נהגה בתחילת המאה ה-20 ועוצב לפי ספרו של תאודור לסינג "שנאה עצמית יהודית" אשר יצא לאור בשנת 1930.
לסינג עצמו חווה את האנטישמיות לא רק על ידי שכניו, אלא גם בביתו. הוא סיפר על עצמו שעוד מקטנות כילד לא רצוי במשפחה בורגנית אומללה הוא נטה לשנוא את הוריו ואת מוצאו היהודי. בשנת 1895 הוא אף ניסה למצוא מזור לסבלו על ידי המרה לנצרות כדי להתרחק מהסטראוטיפ של היהודי שאותו תיעב. התנצרותו הייתה למעשה שיאה של תהליך שהוא קרא לו "התגרמנות לצורך התגוננות מפני היהדות". הוא אימץ גם אידיאולוגיה גרמנית פטריוטית, ובמקביל פרסם מספר חיבורים עם גוון אנטישמי, כולל ספר המתאר הרס יער גרמני על ידי בעלי מפעל יהודים חמדנים המנסים להתעשר על חשבון הכלל.
עם זאת, לאחר סיום תהליך ההתגרמנות כלפי עצמו, הוא הבחין כמו יהודים אחרים בני דורו כי הם נשארו יהודים כלפי סביבתם. במקביל להתפכחותו, הוא הפך לכותב נלהב עבור הפמיניזם, ולאור נטייה השוויונית החדשה החליט לא להתכחש עוד לזהותו היהודית והביע תמיכה בתנועה הציונית. מאז הוא הפך לכותב פורה ולמרצה לפילוסופיה באוניברסיטה הטכנית של הנובר שבמולדתו. בשנת 1926 סטודנטים התקוממו על דעותיו שלא עלו על כנה אחד עם דעותיהם, ובמרומז גם בשל יהדותו, ודרשו את פיטוריו. לאחר לחץ כבד והפרעות סדר מצד הסטודנטים, הוחלט להעבירו ממשרת הוראה לתפקיד מחקר בלבד.
למרות ההשפלה במקום עבודתו, המשיך לסינג להיות כותב פוליטי בולט בארצו. כתומך נלהב של רפובליקת ויימר הוא הזהיר מפני היבחרו של המצביא בדימוס פאול פון הינדנבורג מחשש כי חולשותיו הפוליטיות וחוסר יציבותו הבריאותית יובילו לסופה של הדמוקרטיה השברירית בגרמניה. אכן כך קרה, ובשנת 1933 הנשיא החדש העביר את סמכויות הקנצלר לאדולף היטלר. לסינג, שהבין שימיו במשטר החדש ספורים, החליט לברוח לצ'כוסלובקיה השכנה ולהמשיך לבקר משם את המשטר הנאצי הנרקם במולדתו.
על אף בריחתו, לסינג היה מודע כי הסכנה עדיין אורבת לו, ובכל זאת ניסה לשמור על קור רוח ואף על חוש הומור. כאשר גילה במודעה בעיירת גלותו הצ'כית כי גרמניה דורשת את הסגרתו ואף הבטיחה פרס של 80,000 רייכסמארק למי שיעביר אותו חזרה לגבולותיה, הוא כתב מאמר מליצי בשם "הראש שלי", או בגרמנית "מיין קופף" (Mein Kopf), כפרפרזה היתולית לספרו של היטלר "מיין קמפף". לסינג בחר למרות הסיכון לא להמשיך לברוח, ולהמשיך לכתוב בגרמנית נגד היטלר והנאציזם. לצורך הגנתו הוא הושם תחת מעקב משטרתי, אך יום אחד לא דיווח למשטרה על חזרתו מביקור מפראג. באותו יום שלושה מתנקשים גרמנים טיפסו עם סולם עד לחלון חדר העבודה בדירתו וירו בו. לסינג נפטר למחרת מפצעיו.
רוצים עוד המלצות אישיות על פראג היפה?
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של פראג בצבעים עם דור, לחצו על הכפתור ותמצאו את כל הטיפים וההמלצות למטייל בפראג!
